“אבל המצודת דוד מפרש שם: חילקו ביניהם – וזוהי בדיוק החלטת מועצת הביטחון על רצועת עזה. מחלקים ביניהם, בין כל מדינות ערב, טורקיה ואמריקה, את רצועת עזה, שהיא חלק מנחלת שבט יהודה.

“רוח ההכרעה והניצחון של צה"ל, ההכרה כי תפקידו העיקרי והבלעדי הוא להכריע את אויבי ישראל הקמים עליו ולכלותם, לא רק עד הסיבוב הבא, אלא לנַצח; רוח מופלאה של אחדות בקרב מאות אלפי החיילים שמוכנים לעשות הכול, כולל למסור את נפשם למען עמם ולמען אחיהם שבשבי, ובקרב המוני האזרחים שברוח נישאה של אחדות נודבים בכל ליבם כל מה שהחיילים או אחיהם המפונים צריכים; רוח של הכרה ברורה בשייכותה של הארץ על כל מרחביה לעם ישראל, ובאיוולת, בסכנה ובחוסר הצדק שבהפקרתה לאויבינו; רוח של חידוש היכולת להצביע על כך שיש אמת ושקר, טוב ורע, של הראייה הבהירה שיש רע בעולם ושתפקידו של עם ישראל להכרית אותו ולהביא טוב לאנושות; ורוח של זהות יהודית שחזרה להיות מושא לגאווה ולהזדהות.

“הגיע הזמן לחזור לעצמנו ולעצמיותנו, ומתוך כך להבהיר לאויבינו שאין סיכוי שבעולם לעקור אותנו מכאן.

“איפה חברון שלנו, אנחנו שוכחים את זה? ואיפה שכם שלנו, אנחנו שוכחים את זה? ואיפה יריחו שלנו, אנחנו שוכחים את זה? ואיפה עבר הירדן? איפה כל רגב ורגב, כל חלק וחלק של ארבע האמות של ארץ ה'? הבידנו לוותר על איזה מילימטר מהן? חלילה וחס ושלום".

“איפה חברון שלנו, אנחנו שוכחים את זה? ואיפה שכם שלנו, אנחנו שוכחים את זה? ואיפה יריחו שלנו, אנחנו שוכחים את זה? ואיפה עבר הירדן שלנו? איפה כל רגב ורגב, כל חלק וחלק של ארבע אמות של ארץ ה'? הבידינו לוותר על איזה מילימטר מהן? חלילה וחס ושלום.