שמעתי את סיפורם של בני העדה שלי שסיפרו על המסע – הליכה בלילה. הם אומרים שהם לא נפלו בקרב מול צבא האויב, הם נפלו בקרב על הזכות הפשוטה להגיע הביתה, לארץ ישראל, לירוסלם, עם עיניים בורקות ואמונה טהורה. הרבה מהם נשארו שם, קבורים בחול. את רובם אפילו לא יודעים איפה קברו. אלפי ביתא ישראל יוצאי אתיופיה נספו בסודאן. תחשבו על סדר הגודל של ההקרבה הזאת. קהילה שלמה ששמה את כל מה שיש לה על הכף, שמוכנה לשלם את המחיר הכי כבד שאפשר בכלל לדמיין רק כדי לגעת באדמה הזאת שאנחנו הולכים עליה עכשיו בחופשיות. הנספים האלה, הגיבורים האמיתיים שלי, הם המגש שעליו ניתנה לנו החזרה למולדת, לירוסלם.