הערים והכפרים הערביים משדרים תחושה של עייפות, כמו אדם שכבר כבה בתוכו הניצוץ, אך עדיין מצליח להתקדם מכוח ההרגל. בתחנות האוטובוס רואים אימהות שמחזיקות את יד ילדיהן חזק מדי, בחנויות שומעים לחישות על מקרים שקרו בלילה הקודם ובכל כניסה לבית ספר תלויה תפילה אילמת שלא יקרה שוב משהו, שלא תיכנס צרה דרך השער. זו אינה רק פשיעה, זו תחושת כישלון חברתי עמוק, התפוררות של האמון הבסיסי ביותר שקהילה צריכה כדי להתקיים.