תבינו, כשאנחנו מדברים היום על ציונות ועל הקרבה, אנחנו לרוב חושבים על שדה קרב, על החיילים במדים. אבל הציונות של הקהילה שלי, של יהדות אתיופיה, נכתבה בדם של אימהות, סבים וסבתות שקרסו בדרך; של ילדים קטנים שפשוט לא שרדו את המדבר האכזר, את מחנות המעבר בסודאן, את המחלות והרעב והנורא ביותר.