בזמן שהפשיעה מכה, מכה חזק – בעיקר בחברה הערבית, אבל גם בחברה היהודית – בזמן שאנשים נרצחים, בזמן שהביטחון האישי של אזרחי המדינה אבד, מוצאת לה הממשלה הנוכחית, שמתנהלת במעין סוף בסטה, סוף עונה – גם בתוך עצמם מתנהלים כמעין סוף עונה – במה הם מתעסקים? במה הם גיבורים? על מי הם חזקים? לא על ארגוני הפשיעה, שלא סופרים אותם ובזים להם ולא רואים אותם ממטר. מזמן כבר לקחו את הריבונות של המדינה לידיהם, ארגוני הפשיעה, והמדינה השלימה שהיא יכולה לחיות בלי ריבונות ביישובים בתוך המדינה. במקום לטפל בדבר הזה, שאי-אפשר לחיות בלעדיו – הרגשת הביטחון האישי היא צורך חיוני לכל אדם כדי להתקיים – הם כשלו לעשות את זה, אז על מי הם גיבורים? הם גיבורים על אנשים.