“סעיף 4 – שפה: "עברית היא שפת המדינה. לשפה הערבית מעמד מיוחד במדינה; הסדרת השימוש בשפה הערבית במוסדות ממלכתיים או בפניהם תהיה בחוק". כדי לדבר בפרלמנט ישראל בערבית צריך להסדיר את זה בחוק, כל זמן שזה לא הוסדר בחוק, אתם תעמדו פה ותדברו עברית.

“חוק הלאום קובע שהשפה במדינה היא עברית, ואם במוסדות ממשלתיים רוצים לדבר בערבית, שזו שפה שיש לה מעמד, צריך לקבוע תקנות ספציפיות לאיך מדברים בערבית במקומות ממשלתיים.

“זאת בדיוק מדינת ישראל. היא מדינת הלאום היהודי תוך שוויון זכויות לכל אזרחינו. אבל בלי הפקרות. ואנחנו לא מרכינים ראש בפני הדבר הזה.

“ולכן, לסיום אני אומרת כאן לעם ישראל בכלל: יש לנו מדינה אחת; לא היפרדות ולא שני חלקים, ולא ישראל ולא יהודה – מדינת ישראל אחת, מדינה יהודית ודמוקרטית, שוות זכויות לכל אזרחיה.

“- - ואין לי שום כוונה להתנצל על הגדרת המדינה שלי כמדינה יהודית ודמוקרטית, שוות זכויות לאזרחיה.