“אז, השמאל של אז והיום, ששכח שההורים שלהם והסבים והסבתות שלהם נרצחו באותה שואה נוראית על סמך סממנים יהודיים – היום הם תומכים בלבזות ילדים שרוצים להניח תפילין מחוץ לבית הספר. אז הם לא היו שורפים כבישים ומקללים ראש ממשלה, רעייתו, משפחתו, מאיימים על שרים, אומרים שיש להם דם על הידיים, יורדים לגופם, לנשמתם, לליבם; אז לא היה יושב מישהו כמו עופר כסיף, שמועמד עכשיו להיות שר ביטחון בממשלתו של אני לא יודעת מי, מנסור עבאס, אחמד טיבי, אני לא יודעת מי יהיה ראש הממשלה ברוטציה עם נפתלי בנט.

“אני רוצה לומר שהשמאל הרדיקלי בישראל שולט במוקדי הכוח למעלה מ-50 שנה, מתוך הבנה שהדמוגרפיה לא מסתדרת לו עם הדמוקרטיה. השמאל, כמו בכל העולם, שלח גרורות שלטוניות ובנה מבוך ביורוקרטי ופקידותי לאורך כל השנים.

“אלה המויסרים ששכנעו אותו להטיל סנקציות על הלוחמים ביהודה ושומרון והביאו אמברגו על ישראל רק כדי לפגוע בממשלה.

“אין מהלך אחד שעשה השמאל בישראל ללא רמייה ונוכלות. אחד לא קיים.