תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שקשה לעלות אחרי כזה נאום. שירי, כל הכבוד, כל הכבוד. אם לא היינו צוחקים, היינו בוכים. אז אני אפתח את הנאום בהתנצלות הקבועה, כי זה הפך להיות כבר ספורט לאומי פה בכנסת, על כך שאני לא נגד עולם התורה, שהילדים שלי בחינוך דתי, אני מדליקה נרות שבת, אני עושה קידוש, אני אוהבת את התורה, אני אוהבת את הדתיים, אני אוהבת את החרדים. ככה, בהתנצלות הקבועה, כי זה באמת הפך להיות כאן ספורט לאומי, שאתה חייב להצדיק את עצמך לפני שאתה מוציא איזושהי מילה מהפה נגד אנשים שלא קמים בבוקר לעבודה, לא מתגייסים לצבא ולא לוקחים חלק באיזשהו משהו שהוא ישראלי. זה הפך להיות כאן הספורט בכנסת – בואו נתנצל קודם על מי שאנחנו.
← כל מה שאמר מיכל שיר סגמן